תארו לעצמכם שמישהו מתנהג אליכם לא יפה, והדבר שהכי לא תרצו שיקרה זה שהוא ינצח ויתחיל לחגוג. דוד המלך הרגיש בדיוק כך כשהתפלל אל ה' שיציל אותו מהאויבים שלו. הוא מבקש שהם לא ירגישו שום תחושת סיפוק, לא בשקט ולא בקול רם.
כשהוא מבקש שהם לא יגידו האח נפשנו, הוא מתכוון לקריאת שמחה והידד. דוד מתפלל שהאויבים לא יוכלו לשמוח בתוך הלב שלהם ולהגיד לעצמם בסוד שהם הצליחו. לאחר מכן, הוא מוסיף בקשה על המילה בלענוהו, שפירושה ניצחנו וסילקנו אותו לגמרי. כאן הבקשה היא שהאויבים לא יוכלו להתגאות ולהשוויץ בדיבור מול כולם.
בעצם, יש כאן שתי בקשות שמטרתן למנוע מהאויבים לשמוח: קודם כל שלא תהיה להם שמחה פנימית בתוך הלב, ושנית, שהם לא יוכלו להתרברב ולהכריז על הניצחון שלהם בחוץ.