קרה לכם פעם שמישהו ניסה להציק לכם, ופתאום הוא הבין שאין לו שום סיכוי להצליח? איך לדעתכם הוא הרגיש באותו רגע? דוד המלך מתפלל לה' על האויבים שלו, אבל הוא לא מבקש לפגוע בהם. הוא פשוט מבקש שהם יראו שה' שומר עליו ועומד לצידו. כשהם יבינו את זה, הם ירגישו כישלון גדול.
דוד מזכיר שני סוגים של אויבים. הסוג הראשון הם מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, אלו האנשים שבאמת רודפים אחריו כדי להרע לו. הסוג השני הם חֹשְׁבֵי רָעָתִי, אנשים שרק יושבים ומתכננים מזימות רעות במחשבה שלהם, והם נחשבים למסוכנים קצת פחות. דוד מבקש שכל האויבים האלה יֵבֹשׁוּ, כלומר ירגישו בושה עמוקה בתוך הלב שלהם כי התקווה שלהם נכשלה. הוא גם מבקש שהם וְיִכָּלְמוּ, שזו בושה שאדם מרגיש מבחוץ, כשאנשים אחרים רואים אותו בכישלונו. כשה' ייצא לקראתם, הם יִסֹּגוּ אָחוֹר, כלומר יעצרו, יברחו ויחזרו אחורה מהמרדף שלהם. ובסוף, הם גם וְיַחְפְּרוּ, שזו הבושה הכי גדולה וחזקה שיש מול כולם. הבושה הזו תגיע אפילו לאלה שרק תכננו לעשות רע, כשהם יגלו ששום דבר ממה שהם רצו לא קרה.