קרה לכם פעם שהייתם חולים או שהרגשתם לא טוב, וכל מה שרציתם זה שמישהו קרוב יבוא לשבת לידכם ולעודד אתכם? לפעמים, הכאב הכי גדול של אדם חולה הוא לא רק המחלה עצמה, אלא התחושה שהוא נשאר לגמרי לבד.
כאשר מוזכרים אֹהֲבַי וְרֵעַי וכן וּקְרוֹבַי, הכוונה היא לכל האנשים שהיו קרובים אל האדם כשהכול היה בחייו שמח וטוב: החברים, השכנים ובני המשפחה. אבל עכשיו, כשהוא נמצא בצרה וזקוק לעזרה, הם מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ. כלומר, הם עומדים מרחוק. במקום להתקרב, להושיט יד או אפילו רק לבוא לביקור חולים קצר כדי לשמח אותו, הם נשארים רחוקים.
הסיבה לכך היא שלפעמים לאנשים קשה מאוד לראות חבר שסובל, או שהם פשוט מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות ואיך לעזור. בגלל הריחוק הזה, החולה מרגיש עצוב עוד יותר, כי אותם אנשים שהיו קרובים אליו בזמנים הטובים, לא נמצאים שם בשבילו כשהוא באמת צריך אותם.