תהלים, פרק ל״ח, פסוק ז׳

הסבל הגופני והנפשי מכריע את האדם, מעקם את קומתו ומחשיך את עולמו. נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד מתאר מצב של גוף כפוף, חלש ורועד מעוויתות, או לחלופין מבטא חרדה ותחושת אשמה פנימית המכופפות את הרוח. ייסורים אלו אינם מרפים ונמשכים כׇּל־הַיּוֹם ללא רגע של מנוחה. בשל כך קֹדֵר הִלָּכְתִּי, שכן פניו של הסובל משחירות כאילו הוכו מהשמש והוא מתהלך בחשכה של עצבות ודאגה עמוקה. הליכה זו מדגישה כי מדובר במצב מתמשך ורב עוצמה של צער.