קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמישהו חזק וגדול יעזור לכם, אבל ברגע האמת מצאתם את עצמכם מתמודדים לגמרי לבד? זה בדיוק מה שמרגיש עם ישראל בתקופה של גלות וקשיים. אחרי שבעבר ה' עזר להם תמיד, פתאום יש שינוי כואב. המשורר פונה לה' ואומר לו: אַף, כלומר אפילו עכשיו, זָנַחְתָּ אותנו, פשוט עזבת אותנו להתמודד לבד מול האויבים.
המילה וַתַּכְלִימֵנוּ מתארת תחושה של בושה ועלבון. למה הם מתביישים? כי עם ישראל התגאה בפני העמים האחרים שה' תמיד ישמור עליו. וכשהעזרה מתעכבת, האויבים לועגים להם ושואלים איפה המושיע שלהם. פעם, כשישראל היו יוצאים למלחמה, ה' היה שומר עליהם. אבל עכשיו, וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ, ה' כבר לא מצטרף אל קבוצות הלוחמים שלנו, שנקראות בְּצִבְאוֹתֵינוּ, ומשאיר אותנו להתמודד בלי הנסים וההשגחה המיוחדת שליוו אותנו פעם.