חשבתם פעם איך זה מרגיש לנסות להתמודד עם משימה ממש קשה, ולגלות שאין לכם ברירה אלא לוותר וללכת אחורה? זה בדיוק מה שקורה לבני ישראל בשדה הקרב. הם מרגישים שבלי העזרה של ה׳ אין להם מספיק כוח לנצח, ולכן תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר, כלומר הם נאלצים לברוח ולסגת לאחור מפני האויב.
במצב הזה יש שני סוגים של אנשים שעומדים מולם. הראשון הוא הצָר, שזה האויב שנלחם בהם פנים אל פנים בחזית, ומפניו הם בורחים. הקבוצה השנייה היא מְשַׂנְאֵינוּ, השונאים של עם ישראל. השונאים האלה בכלל לא משתתפים במלחמה עצמה, הם רק מחכים שהלוחמים של עם ישראל יברחו וישאירו מאחור את כל הרכוש והציוד שלהם. ברגע שזה קורה, השונאים מגיעים ושָׁסוּ לָמוֹ, כלומר הם שודדים ולוקחים לעצמם את כל מה שנשאר. למרות שזה מצב מאוד עצוב, אפשר למצוא בו גם נקודה קטנה של נחמה: בזכות זה שהלוחמים השאירו את הרכוש שלהם מאחור, הם הצליחו לברוח מהר יותר ולהציל את החיים שלהם.