יצא לכם פעם לראות אדם שמוותר על חפץ שהיה פעם מאוד יקר ללבו, ופשוט מוסר אותו למישהו אחר כמעט בחינם? בתקופות הארוכות והקשות של הגלות, כשהעם שלנו היה רחוק מארצו, הייתה לאנשים תחושה כואבת של נטישה. הם הרגישו כאילו ה' העביר אותם לידיים של עמים זרים.
התחושה הזו מובעת במילה תִּמְכֹּר. כשמישהו מפקיד חפץ למשמרת, הוא מתכוון לקחת אותו בחזרה, אבל כשאדם מוכר משהו, הוא בדרך כלל לא מצפה שהדבר ישוב אליו. כך הרגיש העם בגלות הארוכה. המסירה הזו נעשתה בְלֹא הוֹן, כלומר, בלי כסף רב. העם הרגיש שהוא נמסר כביכול בחינם, כי הרי ה' לא באמת זקוק לכסף או לרווח.
התחושה הזו ממשיכה גם במילים וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. המילה בִּמְחִירֵיהֶם מתארת את הערך של הדבר, והמילה רִבִּיתָ היא מלשון הרבה. הכוונה היא שה' לא הפיק רווח גדול או הון רב מהמסירה של ישראל, וזה מה שהעצים את תחושת העצב של העם באותם ימים קשים.