רות, פרק ב׳, פסוק ט״ו

קרה לכם פעם שאחרי ארוחה טעימה ומשביעה, כל מה שרציתם לעשות זה פשוט לנוח? אצל רות זה היה אחרת לגמרי. ברגע שסיימה לאכול, וַתָּקָם לְלַקֵּט. היא קמה מיד בחזרה לעבודתה בשדה. רות הייתה חרוצה מאוד ולא רצתה לסמוך על מתנות מאחרים. היא גם הייתה צנועה, ולא רצתה שמישהו יחשוב שהיא נשארת לשבת כי היא מתבטלת או מחכה לעוד אוכל. כשבועז ראה כמה היא זריזה, וַיְצַו בֹּעַז אֶת־נְעָרָיו לֵאמֹר. הוא פנה לעובדים הנאמנים שלו וביקש מהם לגשת אל רות ולומר לה במפורש שמותר לה לאסוף שיבולים היכן שהיא נמצאת, כדי לחזק את הלב שלה ושלא תרגיש בושה. בועז נתן לה אישור מיוחד: גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט. בדרך כלל, לעניים אסור לאסוף שיבולים שנפלו בין העומרים, שהם ערימות התבואה שכבר נאספו ונקשרו. אבל בועז הרשה לרות לאסוף גם שם. יחד עם האישור, בועז הזהיר את העובדים: וְלֹא תַכְלִימוּהָ. הוא ידע שרות קמה לעבוד בזמן שכולם נחים, וחשש שהפועלים יחשדו בה שהיא מנסה לקחת תבואה בסתר. לכן הוא ציווה עליהם לא להעליב אותה, לא לחשוד בה ולא לבייש אותה. בועז רצה לעזור לרות בצורה הכי מכובדת שיש, כדי שהיא תקבל את מה שהיא צריכה בלי להרגיש לא נעים. למרות שבועז הרשה לה לאסוף בין הערימות, רות הייתה כל כך ישרה וצדיקה, שהיא הקפידה לאסוף רק בשטח הפתוח כמו שאר העניים, ובזכות זה הייתה לה ברכה גדולה בעבודה.