תארו לעצמכם משחק שבו קבוצה אחת מנסה להשתלט על השטח של הקבוצה השנייה, ופתאום מגיעה קבוצה חזקה כל כך שאף אחד לא מצליח לעצור אותה. פעם, בעולם העתיק, התנהל מאבק שליטה גדול ומותח בין שתי מעצמות חזקות. מלך הצפון, שהיה מלך יוון, יצא למלחמה נגד מלך מצרים.
מלך הצפון היה מפקד של צבא עצום, ולכן נאמר עליו וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ. כלומר, הוא עשה בדיוק מה שהוא רצה וכבש שטחים גדולים מאוד בקלות. איך זה קרה? כי פשוט וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו, העוצמה הצבאית שלו הייתה כל כך גדולה, שאיש לא יכול היה להתנגד לו.
אחרי שניצח את מצרים, מלך הצפון הפנה את המבט שלו ליעד הבא והחליט לתקוף את ארץ ישראל, מפני שבאותה תקופה בני ישראל נחשבו לבעלי ברית של המצרים. לכן הכתוב אומר וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי. ארץ הצבי היא ארץ ישראל שלנו, והמלך הגיע אליה, חנה בה עם צבאותיו והתכונן למלחמה. המילים וְכָלָה בְיָדוֹ מספרות לנו על התוצאה העצובה של הכיבוש הזה: בגלל הכוח הרב שהיה בידיו, המלך הביא איתו הרס רב ופגע בארץ ובאנשים שחיו בה.