דניאל, פרק י״א, פסוק י״א

תארו לעצמכם מלך שתמיד אהב רק לנוח ולבלות, ופתאום צבא זר פולש לו למדינה. מה לדעתכם הוא יעשה? זה בדיוק מה שקורה למלך הנגב. כשמלך הצפון נכנס אל תוך השטח שלו, מלך הנגב מתעורר מהשלווה שלו ומחליט להגן על עצמו. הכתוב אומר עליו וְיִתְמַרְמַר, כלומר הוא מתמלא בכעס רב ויוצא לקרב. הוא הולך וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן. הכתוב מציין זאת פעמיים, קודם "עמו" ואז "עם מלך הצפון", כסגנון תנ"כי מיוחד שנועד להבהיר לנו במדויק מול מי הוא נלחם. לקראת ההתנגשות הגדולה, מלך הנגב מגייס חיילים רבים מכל רחבי הממלכה שלו, וזה מה שנקרא וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב. בסופו של דבר, התוצאה של הקרב ברורה מאוד: וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ. הצבא הגדול של מלך הצפון מפסיד ונופל בידיים של מלך הנגב, שמנצח במלחמה ניצחון גדול.