תארו לעצמכם מלך חזק מאוד שחושב שאף אחד לא יכול לנצח אותו. המלך הזה מגיע בשיא הכוח שלו ומחליט להקים את המחנה המפואר שלו ממש קרוב לירושלים, כדי להראות לכולם שהוא השולט. המילה וְיִטַּע מזכירה לנו נטיעה של עץ באדמה, אבל כאן הכוונה היא להקמה של אוהלים חזקים ויציבים. הוא מקים את אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ, כלומר את האוהלים המיוחדים שלו, שהיו כל כך יפים ומושקעים עד שהם נראו ממש כמו ארמונות.
איפה בדיוק הוא מקים את המחנה? בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ, שזה אומר באזור שנמצא בין הים לבין ההרים היפים והקדושים של ארץ ישראל, קרוב מאוד למקום בית המקדש. הוא בוחר דווקא במקום הזה כדי להפחיד את העם ולמנוע מהם למרוד בו.
אבל דווקא שם, כשהוא מרגיש הכי חזק ובטוח בעצמו, קורה ההפך הגמור. וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ. באותו מקום בדיוק המלכות שלו מסתיימת ונופלת לגמרי, ואין אף אדם שיכול לעזור לו לחזור ולהתחזק. הנפילה של המלך הזה היא בעצם נקודת התחלה חדשה ומשמחת, כי ממנה תתחיל לצמוח ולגדול המלכות של עם ישראל.