מערך הכוחות משתנה בפתאומיות כאשר בשורות מאיימות מפרות את שלוותו של השליט ומעוררות בו חרדה עמוקה. בתגובה לאיום המתקרב, הוא יוצא למסע מלחמה אכזרי וחסר מעצורים מתוך זעם עיוור.
הפרשנים מסבירים כי וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מתייחס לבשורות רעות על מלחמה שמתרגשת לבוא עליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מי שנבהל מאותן שמועות הוא מלך הצפון [אבן עזרא], אך באשר לזהות האויבים המגיעים מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן קיימות גישות שונות. גישה אחת מזהה את האיום המזרחי והצפוני עם בבל ופרס, המהוות את "הקרן הזעירה" שהוזכרה בנבואות קודמות בספר דניאל [אבן עזרא]. מנגד, יש המזהים את האיום ממזרח כממלכת ישמעאל [מצודת דוד], או כארץ תוגרמה ממזרח וארץ יוון מצפון, אשר מרדו בשלטונו [יוסף אבן יחיא]. המניע להתארגנות צבאות אלו הוא רצונם של החיילים לנקום את נקמת אחיהם שנהרגו קודם לכן [מלבי"ם].
בעקבות הבהלה, השליט מגיב בעוצמה: וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה. המילה בְּחֵמָא נכתבת עם האות אל"ף בסופה, אך הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא "בחמה", כלומר בכעס ובזעם רב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מטרת יציאתו היא לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים, כלומר להילחם באותן אומות מורדות ולהמית המונים מהם, באותה אכזריות שבה פעל בעבר באזור הנגב [מצודת דוד, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].