מפלה צבאית משפילה של שליט אימפריה הופכת לנקודת מפנה טראגית עבור עם ישראל. לאחר שניגף מול כוח עולה, המלך הנסוג מפנה את תסכולו וזעמו כלפי העם היהודי. במקום להתמודד עם אויביו החיצוניים, הוא מנצל את הקרעים הפנימיים בעם ישראל ואת אלו שבגדו באמונתם כדי להכות בהם.
תחילת המאורעות מתוארת במילים וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים. המילה צִיִּים מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כאוניות סוחר או כלי שיט גדולים, בעוד שיש מי שמפרש זאת כסיעות וקבוצות של אנשים [רש"י]. זהותם של הכִּתִּים מיוחסת לרומאים, שהגיעו באוניות אל אזור הנגב ומצרים כדי להילחם במלך הצפון [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המזהים את הכתים כאנשי ארם [אבן עזרא]. תוצאת המפגש הצבאי היא וְנִכְאָה – המלך הוכה, נשבר ונאלץ לסגת לארצו בבושת פנים ובכישלון צורב [אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מציגה כי האוניות הרומיות באו דווקא לעזרת מלך הנגב, ובעקבות כך מלך הצפון הובס בקרב [יוסף אבן יחיא].
בעקבות תבוסתו, המלך וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ. רוב הפרשנים מסכימים כי זעמו מופנה כעת כלפי עם ישראל ותורתו. הוא מבקש לכלות בהם את חמתו, להעבירם על דתם ולהפר את הברית שכרת עמם בעבר [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. לשם כך הוא וְעָשָׂה – אוסף ומקבץ חיל כבד וצבא רב כדי להילחם בהם וללחץ אותם [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
קיימת מחלוקת לגבי זהות המלך והמאורע ההיסטורי אליו מכוונים הדברים. יש המזהים זאת עם גזירות אנטיוכוס הרשע, ששב פעם אחר פעם כדי להכחיד את שומרי התורה [מלבי"ם]. אחרים מייחסים זאת למלך אגריפס [אבן עזרא]. פרשנות נוספת מתארת מהלך פוליטי ערמומי, שבו מלך הנגב ומלך הצפון, למרות שנאתם ההדדית, חוברים יחד מתוך צביעות כדי להפר את בריתם עם ישראל ולהשחיתם [יוסף אבן יחיא].
השלב האחרון במזימתו של המלך מתואר במילים וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ. המלך מתבונן ושם ליבו אל נקודת התורפה של ישראל, הלוא היא הקרע הפנימי. הוא מזהה כי בתוך העם ישנם כאלו שעזבו את התורה ואת ברית הקודש. ראייה זו של שפיכות הדמים, שנאת החינם והמחלוקות שאפיינו את תקופת בית שני, מעניקה לו את הביטחון והעוז לצאת למלחמה מתוך ידיעה שכעת יצליח [רש"י, מצודת דוד].
חלק מהפרשנים מדגישים כי המלך לא רק מתבונן מהצד, אלא פועל אקטיבית כדי לבנות קשר, להתחבר ולהיטיב עם אותם יהודים שעזבו את דתם ונכנסו לדת אחרת, תוך שהוא נעזר בהם למטרותיו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה דעה המזהה את עוזבי ברית קודש דווקא עם אנשי ירושלים שמרדו במלך, הרגו את אנשיו וחיללו את המקדש שהיה מקור עוזם [אבן עזרא].