דניאל, פרק י״א, פסוק מ״ה

בשיא כוחו ושלטונו, מקים המלך את מחנהו המפואר בסמוך לירושלים כדי לבסס את שליטתו, אך דווקא שם מגיעה מפלתו הסופית והמוחלטת.

השימוש במילה וְיִטַּע נובע מכך שפעולת הנטיעה משמשת במקרא גם לתיאור הקמה וייצוב של אוהלים [מצודת ציון]. המלך מקים את אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ, כלומר את משכנו הארעי [ביאור שטיינזלץ], בפאר רב, כך שאוהליו יפים ומשובחים ממש כמו ארמונות [מצודת ציון].

מיקום המחנה הוא בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ, אזור הנמצא בין הים לבין הריה החמודים והמקודשים של ארץ ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים הר זה עם הר המוריה, מקום בית המקדש, ומסבירים כי המלך מקים את אוהלי ארמונו שם במטרה להטיל פחד על העם ולמנוע מהם למרוד בו שוב [יוסף אבן יחיא]. גישה אחרת מקשרת מיקום זה לנבואות יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג, ורואה בו את הגיא הנמצא ממזרח לים שבו נחסמים העוברים [מלבי"ם].

אולם, מיד לאחר ביסוס שלטונו, וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שבאותו מקום הוא ימות ומלכותו תכלה לחלוטין, ללא שום אדם שיעזור לו לשוב ולהתחזק [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מפלתו של מלך זה, המזוהה עם נפילת המון גוג [מלבי"ם], תהווה נקודת מפנה היסטורית שממנה תתחיל לצמוח המלכות החמישית, היא מלכות ישראל [יוסף אבן יחיא].