מערכה צבאית רחבת היקף מוכרעת לבסוף לא בשדה הקרב, אלא באמצעות בגידה פנימית ותככים פוליטיים. מלך הצפון מתעורר, מאמץ את לבו ומגייס את כוחותיו למסע צבאי שני ומיידי [מלבי"ם]. המילה וְיָעֵר מפורשת מלשון התעוררות והקמה [אבן עזרא]. הוא יוצא למלחמה נגד מלך הנגב, המזוהה כמלך מצרים [יוסף אבן יחיא] ותלמי פילומטור [מלבי"ם]. בתגובה, מלך הנגב יוצא לקראתו למערכה עם צבא עצום וחזק אף יותר, שגודלו עולה אפילו על צבאו של דימיטריוס [יוסף אבן יחיא].
למרות העוצמה הצבאית הרבה שעמדה לרשותו, מלך הנגב וְלֹא יַעֲמֹד, כלומר הוא לא יצליח להחזיק מעמד בקרב מול מלך הצפון [אבן עזרא, מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי התבוסה אינה נובעת מחולשה צבאית, אלא מכך שיַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת. יועציו, סגניו ואנשיו שלו ימרדו בו וירקמו נגדו מזימות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מלך הצפון, המזוהה עם הרומאים, מפעיל תחבולות ומשחד את שרי הצבא של מלך הנגב כדי שיבגדו במלכם ולא יילחמו בגבורה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. בגידה זו מביאה לתבוסת חילו של מלך הנגב ולנפילת חללים רבים [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, המילה יַחְשְׁבוּ מנוקדת במסורת באופן נדיר עם שני שוואים רצופים, תופעה בעלת מקבילה אחת בלבד נוספת במקרא [מנחת שי].