בזירה הפוליטית והמדינית, לעיתים קרובות בריתות והסכמי שלום אינם אלא מסווה למזימות ושקרים. מנהיגים יושבים יחד לסעודה דיפלומטית ומקרינים רעות, אך בפועל מתכננים להפיל איש את רעהו או לפגוע בצד שלישי. עם זאת, התוכניות האנושיות קורסות כאשר הן מתנגשות עם לוח הזמנים ההיסטורי שנקבע מראש.
זהותם של וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים נתונה לפרשנויות שונות. הגישה המרכזית רואה בהם את מלך הצפון ומלך הנגב [מצודת דוד, שטיינזלץ], ולפי ההקשר ההיסטורי מדובר באנטיוכוס ובתלמי מלך מצרים, שכרתו ברית מזויפת [מלבי"ם]. מנגד, יש המזהים את המלכים כשר הרומאי והורקנוס, אשר חברו יחד כדי להילחם באחיו של הורקנוס, אריסטובולוס, שמלך בירושלים [רש"י].
כוונתם הפנימית היא שלְבָבָם לְמֵרָע. חלק מן הפרשנים מסבירים כי המלכים מתכננים להרע זה לזה ולרמות אחד את השני כדי לזכות בשליטה [מלבי"ם, שטיינזלץ]. אולם, פרשנים אחרים סבורים כי המזימה מכוונת כלפי עם ישראל וארץ ישראל [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. גישה מעניינת נוספת מאירה את המציאות כדיפלומטיה צבועה: שני המלכים היו אויבים, וכל אחד מהם העמיד פנים שהוא אוהב את ישראל רק כדי למנוע מהם לחבור ליריבו, אך בתוכם שניהם תכננו להרע לעם [יוסף אבן יחיא].
כאשר הם יושבים וְעַל־שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ, הם מסובים לאכול כאילו אין ביניהם ריב ומבטיחים הבטחות שווא זה לזה [מלבי"ם, שטיינזלץ]. לפי הגישות האחרות, סביב השולחן הם לוחשים שקרים ומתכננים את אובדן ישראל [רש"י, מצודת דוד], או שאף מדובר במצב שבו הם יושבים לאכול עם נציגי ישראל עצמם, מציגים חזות אוהבת, אך משקרים להם [יוסף אבן יחיא]. דבריהם מכונים כָּזָב משום שסופם לא להתקיים [מצודת דוד, אבן עזרא].
בסופו של דבר המזימה וְלֹא תִצְלָח. אם המזימה הייתה איש כנגד רעהו, הרי שהיא נכשלת ושניהם שבים לארצם ללא הישג ממשי, או שאף נוצר שלום אמיתי בין הצדדים במקום המלחמה שתוכננה [מלבי"ם, שטיינזלץ]. ואם המזימה הייתה נגד ישראל, עם ישראל ניצל באותה עת מהשחתה [רש"י, מצודת דוד]. הסיבה לכישלון היא כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד. המילה לַמּוֹעֵד משמעותה קביעת זמן ויעוד [מצודת ציון]. כלומר, הזמן המיועד לחורבן, לגלות ישראל או למפלת המלכים טרם הגיע, והוא עתיד להתרחש רק במועד מאוחר יותר שהוקצב מראש [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא].