לאחר ניצחון צבאי ומסע ביזה, מלך עטור שלל עושה את דרכו חזרה לארצו. אולם במהלך מסעו, תשומת לבו וכוונותיו העוינות מופנות לפתע כלפי עם ישראל.
המילים וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל מתייחסות למלך הצפון שחוזר לארצו כמנצח [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ], אם כי יש המזהים אותו כמלך הרומי [רש"י]. הרכוש הגדול שעמו הוא שב הוא שלל רב שלקח לאחר שניצח את מלך הנגב, הלוא הוא מלך מצרים [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. חזרה זו מתוארת כחזרתו השנייה של המלך לארצו [מלבי"ם].
בשלב זה חל מפנה, כפי שמתואר במילים וּלְבָבוֹ עַל־בְּרִית קֹדֶשׁ. הפרשנים מסכימים כי המושג "ברית קודש" מכוון לעם ישראל. מחשבותיו ורצונו של המלך מופנים כעת להרע להם, מתוך חרטה על ההסכם שכרת עמם ורצון להפר אותו [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. רקע היסטורי לכוונת הבגידה מוסבר כהפרת הברית שהייתה בין מלכי ארם ליהודה החשמונאי [אבן עזרא]. מניע נוסף לעוינות מתואר דרך השתלשלות אירועים בירושלים: שמועת שווא נפוצה בעיר על מותו של המלך אנטיוכוס, ובעקבותיה ניסה הכהן הגדול המודח לגרש את מחליפו. אנטיוכוס פירש את המהלך הפנימי הזה כמרד גלוי של היהודים נגדו, מה שהצית את זעמו והפנה את ליבו נגדם [מלבי"ם].
בסופו של דבר, המלך מממש את תוכניותיו הרעות, כפי שמשתמע מהמילים וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ. הוא מצליח במזימתו להפר את הברית [רש"י], יוצא למלחמה בישראל, הורג בהם רבים, ורק לאחר מכן ממשיך בדרכו ושב אל ארצו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לאחר שישלים את מסעו ויחזור למקומו, הוא עתיד לצאת למסע נוסף ולשוב לאזור בשנה שלאחר מכן [אבן עזרא].