דמות של שליט רב־עוצמה עולה על בימת ההיסטוריה, פועלת בעריצות מוחלטת וקוראת תיגר על כוחות אנושיים ואלוהיים כאחד, אך הצלחתה קצובה בזמן ומוגבלת על ידי תוכנית עליונה.
הפרשנים נחלקו בזיהויו של הַמֶּלֶךְ אשר וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ ללא כל התנגדות. יש שזיהו אותו עם מלכות רומי הכללית [רש"י], ויש שמיקדו זאת בדמותו של טיטוס [מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת רואה בו את קונסטנטינוס, שהשליט את הנצרות על ארצות רבות וזנח את אמונות העבר [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. דעות נוספות מזהות אותו עם מלך הצפון [ביאור שטיינזלץ] או עם דמות המלך העז מן החזונות הקודמים בספר דניאל [מלבי"ם].
על מלך זה נאמר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל־כָּל־אֵל. המילה אֵל מתפרשת כאן כלשון כוח, אומץ וחוזק. לפיכך, המלך יתנשא מעל כל שליט בשר ודם ומעל כל בעל כוח בארץ [מצודת דוד, מצודת ציון, יוסף אבן יחיא]. לפי פירוש אחר, הכוונה היא להתנשאות מעל אלוהויות אחרות: המלך יראה את עצמו כאל עליון [ביאור שטיינזלץ], או שיבטל לחלוטין את עבודת האלילים שקדמה לו [מלבי"ם].
שיא חוצפתו של השליט בא לידי ביטוי בכך שוְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת. המושג אֵל אֵלִים מכוון לה', השולט על כל החזקים. הנִפְלָאוֹת שידבר מתפרשות כדברי חירוף, גידוף ורהב מכוסים, שכמותם לא נשמעו מעולם [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, הפרשנים שזיהו את המלך עם קונסטנטינוס מסבירים כי ה"נפלאות" הן עיקרי אמונה חדשים שאינם מתקבלים על השכל, כגון ייחוס גשמיות לה' או אמונת השילוש, שאותם ישריש המלך ויציג כפלא [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
למרות מעשיו, המלך וְהִצְלִיחַ עַד־כָּלָה זַעַם. הצלחתו מובטחת, אך היא זמנית בלבד. היא תימשך רק עד שיסתיים זעמו של ה' על עם ישראל וימורק עונם. כאשר יסור הכעס, תסתיים גם הצלחת השליט [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם], וזו תהיה נקודת המפנה לקראת בוא הגואל [אבן עזרא].
הפסוק נחתם בקביעה כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה. המילה נֶחֱרָצָה משמעותה כריתה, חורבן וגזרה [מצודת ציון]. משמעות הדברים היא שהגזרה הקשה והחורבן שנגזרו על ישראל מאת ה' כבר יצאו אל הפועל והושלמו, וכאשר תסתיים הכריתה העצומה הזו – הזעם עתיד לכלות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].