מערכה צבאית מכרעת מסתיימת במפלתו המוחלטת של מלך הנגב, כאשר קווי ההגנה שלו קורסים בזה אחר זה חרף מאמציו לשלוח את מיטב לוחמיו לקרב.
תחילת המהלך מתוארת במילים וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, המזוהה עם אנטיוכוס [יוסף אבן יחיא], אשר ידו תגבר במלחמה [מלבי"ם]. במהלך התקיפה הוא וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלְלָה, כלומר יקים תל של עפר מול חומות העיר כדי לטפס עליו ולהילחם בה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המצור מכוון נגד מבצריו של מלך הנגב, הוא מלך מצרים [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. כתוצאה מכך הוא וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת, נתון המתייחס לכיבוש ערים מבוצרות [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שהכוונה היא לעיר המלוכה עצמה [יוסף אבן יחיא] או לערים כדוגמת צידון וגת שהיו תחת שליטת מצרים [מלבי"ם].
אל מול מתקפה זו, ההגנה הדרומית קורסת. וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ, כלומר אנשי הכוח, הצבאות והעוזרים של מלך הנגב לא יצליחו להחזיק מעמד במלחמה [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. גם כאשר ישלח מלך הנגב את וְעַם מִבְחָרָיו, שהם אנשי הצבא המובחרים וגיבוריו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], התוצאה לא תשתנה. הפרשנים מסכימים כי למרות שמיטב הלוחמים ישתתפו בקרב בניסיון להציל את הערים, הם ינחלו תבוסה מוחצת [מצודת דוד, מלבי"ם].
מבחינה לשונית, האות וי"ו בתחילת המילה "ועם" נראית מיותרת, אך זהו סגנון דיבור מקראי מקובל [רש"י]. בנוסף, קיימת מסורת פרשנית שלפיה המילה נקראת "מבחריו" אך נכתבת "מבצריו" [מנחת שי בשם רב סעדיה גאון].
בסופו של דבר, וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד, שכן שום כוח לא יוכל להתחזק ולעמוד בפני עוצמתו של מלך הצפון [רש"י, מצודת דוד].