מאבקי הכוחות בין ממלכות הדרום והצפון מקבלים תפנית, כאשר דמות חדשה משושלת הדרום עולה לשלטון. מנהיג זה יוצא למסע צבאי של נקמה ושחרור, מצליח להדוף את צבאות הצפון, ואף לחדור אל לב מבצריהם ולכבוש אותם.
המילים וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ מתארות את עלייתו של השליט החדש. המילה מִנֵּצֶר משמעותה ענף [מצודת ציון], והכוונה היא ליוצא חלציה או קרוב משפחתה של בת מלך הנגב (מצרים). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באחד מצאצאיה, כגון בנה או נכדה. לעומת זאת, יש המזהים דמות זו מבחינה היסטורית דווקא כאחיה של אותה בת, שעלה לשלטון כדי לנקום את דמה [מלבי"ם]. מנהיג זה יתבסס על כַּנּוֹ, כלומר על בסיסו וכסאו, וישוב לתפוס את השלטון המלוכני של משפחתו כבעבר [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
לאחר התבססותו, הוא יפתח במערכה צבאית: וְיָבֹא אֶל הַחַיִל. רוב הפרשנים מסבירים כי הוא יתקוף את הכוח הצבאי של מלך הצפון. יש המפרשים כי תחילה הוא יכה את חילות הצפון שחנו במצרים כדי להסיר את עולם [יוסף אבן יחיא], ויש המוסיפים כי הוא ישתלט על אוצרותיהם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת דעה ולפיה הוא יחבור אל חילות של עמי צפון שמרדו ובאו לעזרתו במטרה לנקום את מות אחותו [מלבי"ם].
מכאן ימשיך השליט ויתקדם אל עומק שטח האויב, וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן. הוא יחדור אל ערי המבצר והמצודות החזקות של מלך הצפון. מבחינה היסטורית, מסע זה כלל כיבוש של שטחים נרחבים מידי מלך הצפון, שהגיעו עד לנהר החידקל ובבל [מלבי"ם].
סופו של המסע הצבאי מתואר במילים וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק. השליט וְעָשָׂה בָהֶם כרצונו, יצליח במאבקו, יעשה בהם שמות וינקום את נקמתו [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף הוא וְהֶחֱזִיק, מלשון אחיזה ותפיסה [מצודת ציון], כלומר הוא יכבוש את הערים הללו, יאחז בחלקים מן הממלכה הצפונית וימשול בהם ביד רמה [רוב הפרשנים].