בתקופות של משבר וגזרות קשות, מנהיגיו הרוחניים של העם לוקחים על עצמם את תפקיד ההוראה והחיזוק, אף שהדבר גובה מהם מחיר כבד של רדיפות ומוות. המילים וּמַשְׂכִּילֵי עָם מתייחסות לחכמי ישראל. יש המזהים אותם ספציפית עם דור חכמי המשנה, כדוגמת בית רבי יהודה הנשיא, או באופן כללי עם חכמי הדורות [רש"י, אבן עזרא].
תפקידם של חכמים אלו הוא שיָבִינוּ לָרַבִּים, כלומר, הם ילמדו ויסבירו את דברי הברית והתורה להמוני העם. מטרתם היא לחזק את ידי הציבור, לעזור להם לעמוד באמונתם, ולמנוע מהם להמיר את דתם לנוכח הקשיים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
למרות מסירותם, מצבם מתדרדר והם וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה. מילה זו מבטאת את הגזרות הקשות והחורבן שעברו על העם ועל החכמים בגלותם [אבן עזרא, רש"י, מלבי"ם]. הם יפלו חלל בחרב ובאש, יילקחו לשבי ויאבדו את כל רכושם עד שייוותרו חסרי כול [יוסף אבן יחיא].
סבל זה יימשך יָמִים, מונח שהפרשנים מסבירים כמשך זמן ארוך של ימים רבים [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח המקרא, יש לציין כי אף שבחלק מהדפוסים נכתב בטעות "ימים רבים", בכתבי היד המדויקים מופיעה המילה "ימים" לבדה [מנחת שי].