שליט ערמומי מבסס את שלטונו באמצעות שילוב של כוח צבאי, פולחן דתי ושוחד פוליטי. הוא מקים מבנים ומִבְצְרֵי מָעֻזִּים חזקים וגבוהים במיוחד [מלבי"ם], ומקדיש אותם לכבודו של אֱלוֹהַּ נֵכָר [רש"י]. יש המפרשים כי הוא מציב את פסלי האל הזר בתוך אותם מבצרים [ביאור שטיינזלץ], או שהוא חולק כבוד לאנשי המבצרים יחד עם עבודת האלילים, במטרה להחניף להם ולכבוש את ליבם [מצודת דוד]. קיימת גם פרשנות היסטורית-דתית הרואה בכך תיאור של הקמת בתי תפילה קתוליים גדולים בכל עיר מבצר, המוקדשים לדת חדשה [יוסף אבן יחיא].
המילה הכתובה בפסוק היא הכיר, אך על פי מסורת הקריאה יש לקרוא יַכִּיר [מנחת שי]. שליט זה בוחר בקפידה את אנשיו: אֲשֶׁר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד. הוא מעתיר כבוד ועושר, כסף וזהב [מלבי"ם], על אותם שרים שהוא חפץ ביקרם ורוצה להחניף להם [רש"י], על מי שהוא מזהה שיושפע מדברי חנופה [מצודת דוד], או על אלה המכירים ומוקירים את אלוהיו הזרים [ביאור שטיינזלץ].
כדי לבסס את נאמנותם, וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים – הוא ממנה אותם לשלוט על המון העם. שליטה זו מתבטאת לעיתים בגביית מיסים מהציבור לטובת המבצרים [מלבי"ם], או במתן סמכות הנהגה לאנשי הדת על פני שאר האוכלוסייה [יוסף אבן יחיא].
לבסוף, וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר. משמעות המילה בִּמְחִיר היא ערכו הכספי של דבר [מצודת ציון]. השליט מחלק לאנשיו קרקעות תמורת סכום מועט וזול במיוחד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הסבורים כי המחיר אינו תשלום כספי, אלא התמורה הפוליטית והאישית: השליט קונה את תמיכתם ורוכש את נאמנותם באמצעות חלוקת הקרקעות [מצודת דוד], או מעניק להם את האדמה והכנסותיה בתמורה לשירותם הדתי [יוסף אבן יחיא].