לאחר תהפוכות ומערכות צבאיות, מתרחש מהלך שבו מעורבת מלכות הנגב, אשר מסתיים בחזרה של המלך אל ארץ מוצאו. הפרשנים נחלקו בשאלת זהותו של הנושא בפסוק, ומתוך כך נגזרות שתי הבנות הפוכות למהלך האירועים.
גישה אחת מזהה את נושא הפסוק כמלך הנגב עצמו. לפי קו חשיבה זה, המילים וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב מתארות את חזרתו של המלך אל ארצו ואל מלכותו שבמצרים [רש"י, אבן עזרא]. מעבר להגעה הפיזית, יש המפרשים כי מדובר בעלייה לגדולה: המלך יזכה מחדש בעוצמה ובמעמד הגבוה שאפיינו את שושלתו, ולאחר שינצח במערכה בצפון הוא לא יישאר שם, אלא וְשָׁב אֶל־אַדְמָתוֹ – יחזור עטור ניצחון אל ארץ הנגב [מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה שניה סבורה כי נושא הפסוק הוא דווקא מלך הצפון, היוצא למתקפת נגד. לפי פירוש זה, מלך הצפון הוא שפולש אל תחומי מַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב כדי להילחם ולכבוש אותה. אולם, מסע מלחמה זה מסתיים בכישלון חרוץ; מלך הצפון מאבד את כוחותיו במערכה (או בסערה שוברת אוניות), נמלט לבדו, ונאלץ לסגת בבושת פנים ובחרפה בחזרה אל אדמתו שלו שבצפון [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].