לאחר ניצחון צבאי משמעותי, מלך הנגב, הוא מלך מצרים, לוקח שלל רב ממלך הצפון ושב לארצו כמנצח. הכתוב מפרט את השלל שנלקח: אלהיהם, כלומר עבודת הכוכבים והפסלים של האומה המנוצחת [מצודת דוד], יחד עם נסיכיהם, שהם השרים והמושלים של אותה אומה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם], וכן כוהני הדת שלהם [יוסף אבן יחיא]. כל אלו, יחד עם כלי חמדתם, שהם חפצים יקרים העשויים כסף וזהב, יובאו כולם בשבי למצרים [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
החלק השני של הפסוק, וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן, מתייחס למאזן הכוחות בין המלכים בעקבות המלחמה. הגישה המרכזית היא שמלך הנגב יזכה לתקופה ארוכה של מנוחה, ימלוך שנים רבות יותר ממלך הצפון ואף ישלוט בו [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. עם זאת, יש המפרשים את המילה שנים כציון זמן מדויק של שתי שנים בלבד שבהן תהיה לו מנוחה ממלך הצפון [מלבי"ם]. פירוש נוסף מציע כי המשמעות היא שמלך הנגב ימשיך להחזיק במשך שנים רבות בשטח שאותו כבש מידי מלך הצפון [ביאור שטיינזלץ].