שליט ערמומי משתמש בתכסיסי עורמה, בהפגנת עושר ובהעמדת פנים של שלום, כדי להשתלט על חבלי ארץ עשירים. במקום להשתמש בכוח צבאי גלוי, הוא נוקט בדרך פעולה ייחודית של נדיבות מזויפת שנועדה להסוות את כוונות ההתפשטות האמיתיות שלו.
המלך מגיע בְּשַׁלְוָה, כלומר נכנס לאזור בדרכי מרמה, בפיתוי ובדברי חלקלקות, תוך יצירת אשליה של כוונות שלום [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. הוא מכוון את דרכו אל מִשְׁמַנֵּי מְדִינָה, שהם המקומות העשירים ביותר שבהם נאגרים אוצרות הכסף והזהב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהוא מגיע באצטלה של שלום, אנשי המקום אינם נשמרים מפניו ומאפשרים לו לרגל אחר עושרם באין מפריע [מצודת דוד], ולשדוד מהם רכוש רב [מלבי"ם].
בשלב זה הוא פועל בדרך חדשנית שלא נראתה בעבר, ומחלק לאנשי המקום שפע רב. המילה יִבְזוֹר משמעותה יפזר, שכן האותיות ב' ו-פ' מתחלפות זו בזו [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מציעים שני מניעים משלימים לפיזור הכספים: גישה אחת מסבירה כי הוא מחלק את השלל כדי לקנות את לבם של התושבים, למשוך אותם לאהבתו ולגרום להם לקבל עליהם את שלטונו מרצון [רש"י, יוסף אבן יחיא]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך פעולת הסוואה מתוחכמת. המלך מפזר שלל רב שלקח ממלחמות קודמות כדי להפגין עושר עצום, וכך לגרום למקומיים לחשוב שאין לו כל עניין לקחת את כספם, בשעה שבאמת הוא בא לרגל אחריהם [מצודת דוד].
מאחורי מסכת הנדיבות, וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו. המלך מתכנן בסתר כיצד להשתלט על המבצרים שבהם מוחזק העושר [מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המסבירים שמטרתו היא להושיב את שרי הצבא שלו בתוך המבצרים הקיימים כדי לבסס את שליטתו [רש"י], בעוד אחרים מפרשים שהוא מתכנן להקים מבצרים חדשים ולשכן בהם את אנשיו [ביאור שטיינזלץ].
כל התוכניות הללו נשמרות בסוד וְעַד־עֵת, כלומר עד שיגיע הזמן הראוי וההזדמנות המתאימה לצאת ולכבוש את האזור בפועל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים שהמתנה זו היא לזמן מועט [יוסף אבן יחיא], או שמדובר בהמתנה טקטית של חזרת הצבא למנוחת חורף, מתוך כוונה לשוב ולתקוף בשנה שלאחר מכן [מלבי"ם].