דניאל, פרק י״א, פסוק מ״ג

מסע הכיבוש מגיע לשיאו הכלכלי והצבאי, כאשר המנצח משתלט לא רק על הונן העצום של המעצמות, אלא גם מכניע תחת רגליו את העמים השכנים.

המילה בְּמִכְמַנֵּי מתארת אוצרות נסתרים ומטמונים [מצודת ציון, אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, השורש קשור לתרגום הארמי של המילה "צדה" במשמעות של מארב או הסתתרות, כלומר רכוש שהוחבא מעין רואה [מצודת ציון, אבן עזרא]. דעה נוספת קושרת את המילה למונח "דרכמונים", המציין סוג של מטבעות קדומים [אבן עזרא]. יחד עם חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם, הכוונה היא שהכובש ייקח שלל את כל רכושם ונכסיהם היקרים [אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].

לאחר ביזת מצרים, הכיבוש מתרחב גם אל לֻבִים וְכֻשִׁים. אלו הם עמים השוכנים בסמוך למצרים [מצודת ציון, אבן עזרא]. יש המציינים כי מדינות אלו היו כפופות למצרים והכילו מכרות של זהב וכסף [ביאור שטיינזלץ].

עמים אלו יהיו בְּמִצְעָדָיו של הכובש. הפרשנים מציגים מדרג של הכנעה בביאור מילה זו, הנגזרת מהמילה צעד ופסיעה [מצודת ציון]. יש המפרשים זאת ככניעה שלטונית, לפיה העמים יסורו למשמעתו של המלך [אבן עזרא]. לעומתם, אחרים רואים בכך ביטוי למסע צבאי של ממש, שבו הכובש יצעד אל תוך ארצם, יכבוש וישפיל אותם [אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ], עד כדי תיאור ציורי ומוחשי שבו עמים אלו יהיו ממש רמוסים תחת מצעדי כפות רגליו [מצודת דוד].