מסע צבאי מחודש יוצא לדרך, אך בניגוד למערכות קודמות ועתידיות, הפעם מאזן הכוחות משתנה לחלוטין ומנבא כישלון. המילה לַמּוֹעֵד מציינת כי לאחר זמן, או ליתר דיוק באותו הזמן בשנה העוקבת, מלך הצפון מחדש את מתקפתו. המלבי"ם מוסיף רקע פוליטי לזמנים אלו, ומסביר כי המערכה מתחדשת לאחר שהמלך שמע על הסכם שלום בין שני אחים בממלכה היריבה, מה שגורם לו להסיר את מסווה המרמה ולתקוף בגלוי.
המלך וּבָא בַנֶּגֶב, כלומר חוזר להילחם באזור הדרום, המזוהה על ידי הפרשנים כארץ מצרים. אולם, הכתוב מדגיש כי התוצאה וְלֹא־תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרוֹנָה. הפרשנים מסכימים כי משמעות ביטוי זה היא שהפעם מסע המלחמה לא ינחל הצלחה, ומלך הצפון יסבול מחולשה ואף ינחל תבוסה, בניגוד מוחלט לניצחונותיו האחרים.
קיימות גישות שונות בהבנת ההשוואה למערכות ה"ראשונה" וה"אחרונה". הגישה המרכזית (מצודת דוד ואבן עזרא) מפרשת כי הפסוק מתאר את המערכה השנייה והאמצעית מתוך שלוש. ה"ראשונה" מתייחסת למלחמה הקודמת שבה מלך הצפון עשה ככל העולה על רוחו ושב לארצו עם רכוש רב, ואילו ה"אחרונה" מתייחסת למלחמה עתידית וסופית שבה שוב ינצח ויחריב את מצרים ואת בית המקדש. לעומת זאת, רש"י מפרש שגם ה"ראשונה" וגם ה"אחרונה" מתייחסות לשתי מערכות קודמות שכבר הוזכרו בכתוב, שבהן מלך הצפון נחל הצלחה גדולה. המלבי"ם מוסיף נדבך נוסף להבדל בין המערכות, ומסביר כי בניגוד לפעמים אחרות, הפעם המלך מגיע ביד רמה כדי לכבוש חלק ממצרים לעצמו. מהלך גלוי זה מוביל את המצרים לבקש עזרה מרומא, אשר מציבה בפניו אולטימטום לסגת מיד לארצו או להתמודד מולה במלחמה.