דניאל, פרק י״א, פסוק מ״א

מסע כיבושים צבאי של מלך רב עוצמה מן הצפון [אבן עזרא מזהה אותו כמלך קוסטנטינא] מביא עמו חורבן נרחב לאזור, אך פוסח על טריטוריות מסוימות.

המלך פולש ובָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, היא ארץ ישראל החמודה והרצויה. מטרת בואו היא כיבוש הארץ [מלבי"ם], ויש המבארים כי מדובר במסע עונשין: ארץ ישראל הייתה נתונה תחת שלטונו, אך ניצלה את העובדה שהיה המלך עסוק בהכנעת אדום כדי למרוד בו, ולכן הוא שב אליה בחמה שפוכה [יוסף אבן יחיא].

בעקבות פלישה זו, וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ. קיימות גישות שונות בשאלה מי הם הנכשלים. דעה אחת גורסת כי מדובר בארצות רבות, בעיקר מאזור המזרח, שיהיו חלשות מכדי לעמוד בפניו ויאבדו [מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומת זאת, דעה אחרת ממקדת את החורבן בתוך גבולות הארץ, וקובעת כי ערים רבות בארץ ישראל עצמה יושמדו כעונש על המרד [יוסף אבן יחיא]. הכישלון והנפילה בידו יכולים לבוא לידי ביטוי בהפסד פיזי ומוות בשדה הקרב, או לחלופין, בכפייה להמרת דת [ביאור שטיינזלץ].

למרות ההרס הנרחב, וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: האזורים של אֱדוֹם וּמוֹאָב. הכוונה היא ליושבים בהר שעיר [מצודת דוד], או ליושבים באותם מקומות היסטוריים שהיו שייכים בעבר לאדום ומואב [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. יחד עמם יינצלו גם תושבי רֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. המילה רֵאשִׁית מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כמיטב ומבחר הערים של בני עמון [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אך יש המפרשים מילה זו כקצה הגבול של ארצם [ביאור שטיינזלץ].