קרה לכם פעם שביקשתם עזרה מחברים כדי לפתור חידה מסובכת, ואף אחד לא ידע את התשובה? זה בדיוק מה שקרה למלך נבוכדנצר. המלך היה בלחץ גדול בגלל חלום שחלם. בֵּאדַיִן, כלומר אז, הוא קרא לחכמים שלו. החכמים היו עָלִּין, נכנסים לפניו. החכמים האלו, שנקראו חַרְטֻמַּיָּא אָשְׁפַיָּא כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא, היו כל מיני סוגים של אנשים שקוראים בכוכבים ומנסים לחזות את העתיד. בפעם הקודמת שהמלך חלם חלום הוא שכח אותו לגמרי, אבל הפעם המלך אומר וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן, כלומר, הוא זכר את החלום וסיפר להם אותו בעצמו. למרות זאת, הם עדיין לא הצליחו למצוא לו פתרון.
למה בעצם המלך מפרסם לכולם שהחכמים שלו נכשלו? ולמה הוא מדגיש שהם לא ידעו את וּפִשְׁרֵהּ, שזה הפתרון המדויק והאמיתי של החלום? התשובה היא שהמלך רצה להגן על דניאל. הוא פחד שאם דניאל יגיד שמשמעות החלום היא רעה, אנשים יגידו שבגלל שדניאל יהודי הוא פתר את החלום לרעה בכוונה, וכך גרם לאסון לקרות. כדי למנוע את זה, המלך דאג שכולם ידעו שחכמי בבל כן הציעו פתרונות שונים, אבל שום דבר מהדברים שלהם לא קרה. כך כולם יבינו שדניאל לא יצר מציאות רעה בגלל הפתרון שלו, אלא הוא פשוט היה היחיד שידע לגלות את האמת שכבר נקבעה מראש.