קרה לכם פעם שניסיתם לפתור חידה ממש קשה, ורק אחרי שראיתם שאתם לא מצליחים בשום אופן, קראתם לחבר חכם שיעזור? זה בדיוק מה שקרה למלך בבל. המלך חלם חלום שהדאיג אותו מאוד, והוא מספר שנתן הוראה מיוחדת: וּמִנִּי שִׂים טְעֵם, כלומר ממני יצאה פקודה רשמית, לְהַנְעָלָה קָדָמַי, להכניס אליי את כל חכמי בבל. למה המלך היה צריך להוציא פקודה רשמית רק כדי לקרוא לחכמים שלו? מתברר שמאז חלום קודם שהיה לו, המלך כעס עליהם מאוד והם הורחקו ממנו. לכן הוא היה חייב לפרסם צו מיוחד שמרשה להם להיכנס אליו שוב.
המלך ביקש מהם משהו שנשמע פשוט: דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי, שיודיעו לו רק את פתרון החלום. בניגוד לעבר, הפעם המלך זכר את החלום בעצמו. אולי אתם שואלים את עצמכם איפה דניאל החכם בכל הסיפור הזה ולמה המלך לא קרא לו מיד. המלך ממש לא שנא את דניאל, אלא להפך. בגלל שהמשימה הפעם הייתה קלה יותר וכללה רק את הפתרון, המלך חשב שהחכמים הרגילים יצליחו להתמודד איתה, והוא פשוט לא רצה להטריח את דניאל לחינם. רק כשהחכמים נכשלו, הוא נאלץ לקרוא לו. המלך דאג לכתוב ולפרסם את כל הסיפור הזה בכל המדינות שלו מסיבה אחת ברורה: כדי שכולם יראו שחכמי בבל נכשלו ורק דניאל הצליח, וכך לתת כבוד עצום לדניאל ולעם ישראל.