קרה לכם פעם שהייתם צריכים לספר למישהו חדשות ממש לא טובות, ופחדתם מאיך שהוא יגיב? זה בדיוק מה שקרה לדניאל כשהוא עמד בארמון מול המלך נבוכדנצר. המלך הרגע סיפר לו חלום שחלם וחיכה לשמוע מה המשמעות שלו. דניאל החכם הבין מיד את הפתרון, אבל זה היה פתרון קשה מאוד שמבשר רעות למלך. בגלל זה, דניאל אֶשְׁתּוֹמַם, כלומר הוא עמד בשתיקה ובתדהמה במשך זמן רב, כאשר וְרַעְיֹנֹהִי, המחשבות שלו, הבהילו והטרידו אותו.
דניאל פחד שאם יגיד למלך את האמת, המלך יכעס עליו. חוץ מזה, דניאל היה יהודי שהוגלה לבבל, והוא לא רצה שהמלך יחשוב שהוא שמח שקורה לו משהו רע. השתיקה שלו הראתה למלך שבאמת אכפת לו ממנו והוא מצטער על הבשורות הרעות. נבוכדנצר ראה שדניאל מהסס ומפחד, וניסה להרגיע אותו. הוא קרא לו בשמו הבבלי, בֵּלְטְשַׁאצַּר, כדי להראות לו שהוא סומך עליו ומרגיש קרוב אליו.
כדי לפתוח את דבריו בצורה מכובדת ומנומסת, דניאל פונה למלך במילה מָרִאי, שפירושה אדוני. הוא אומר למלך שהוא ממש מקווה שהחלום המפחיד הזה יתקיים רק על השונאים של המלך, ושהפתרון הקשה יקרה רק לְעָרָךְ, כלומר לאויבים שלו.