האדם תמה איזה יתרון, רווח וקיום נותר לו בסופו של דבר, כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם, מכל המאמץ שהוא משקיע בחייו. הוא מקדיש את עצמו לעבודה פיזית קשה בְּכׇל־עֲמָלוֹ, אך סובל במקביל גם ממועקה נפשית וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ, שבאה לידי ביטוי בשברון לב, בחרדות ובריבוי המחשבות הטורדניות שמביא עמו העושר. לבסוף מתגלה חוסר התוחלת של החיים, שכן לאחר כל העבודה המייגעת שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, הוא נאלץ להשאיר את פרי מאמציו לאנשים זרים. תחושת חוסר המשמעות הזו מתעצמת במיוחד כאשר נדמה לאדם שאין השגחה מאת ה', ואז כל עמלו מאבד את ערכו לחלוטין.
קהלת, פרק ב׳, פסוק כ״ב
כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכׇל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שְׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.