תארו לעצמכם שאתם חיים בתקופה שבה המלך גוזר גזרה קשה מאוד, וכולם מסביב מפחדים ומיואשים. מה הייתם עושים? במצרים, בדיוק בשיא הקושי והשעבוד, עמד להיוולד התינוק שיושיע את עם ישראל. התורה מספרת לנו על ההורים שלו, אבל באופן מפתיע היא בכלל לא מזכירה את השמות שלהם בהתחלה. למה? כדי ללמד אותנו שהגואל של עם ישראל הגיע מאנשים פשוטים, ושהכל קרה בדיוק לפי התוכנית של ה'.
המילה וַיֵּלֶךְ גורמת לנו לשאול: לאן בדיוק אותו איש הלך? הרי לא מסופר שהוא נסע למקום אחר. החכמים מסבירים שהוא "הלך" אחרי העצה של הבת שלו. לאותו איש קראו עמרם, והוא היה המנהיג של הדור. בגלל הגזרה הקשה של פרעה, עמרם היה כל כך עצוב שהוא החליט להיפרד מאשתו, יוכבד. כשעם ישראל ראו את זה, גם הם עשו כמוהו ונפרדו מהנשים שלהם. אבל אז, בתו הקטנה מרים באה אליו ואמרה לו דבר חכם: הגזרה שלך קשה יותר משל פרעה! פרעה גזר רק על הבנים, ואתה גוזר גם על הבנים וגם על הבנות, כי עכשיו בכלל לא ייוולדו ילדים חדשים. עמרם הבין שהיא צודקת, קם והחליט לחזור לאשתו.
התורה ממשיכה וכותבת וַיִּקַּח. עמרם לא חזר לאשתו בסתר, אלא עשה מזה אירוע גדול ופומבי. הוא עשה לה חופה מיוחדת, ומרים ואהרן רקדו ושרו לפניהם. הוא עשה את זה בכוונה מול כולם, כדי שכל שאר האנשים יראו, ילמדו ממנו, ויחזרו גם הם לחיות יחד עם נשותיהם.
כשהתורה מספרת על יוכבד, היא קוראת לה בַּת־לֵוִֽי. המילה "בת" מתאימה בדרך כלל לנערה צעירה, אבל יוכבד הייתה אז כבר אישה מבוגרת מאוד. למה התורה קוראת לה כך? כי קרה לה נס מיוחד: ה' עשה שהיא תחזור להיות צעירה כמו נערה. הנס הזה בא להראות לעמרם שהשמיים מסכימים עם ההחלטה שלו לחזור לאשתו, וזה גם עזר להסתיר מהמצרים את העובדה שהיא עומדת ללדת את משה.