קרה לכם פעם שניסיתם להסביר משהו ממש חשוב למישהו, אבל הוא פשוט לא רצה להקשיב בשום אופן? לפעמים, במצב כזה, הדבר הכי חכם לעשות הוא פשוט לשתוק. זה בדיוק מה שה׳ מבקש מהנביא לעשות.
ה׳ אומר לנביא וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק וגם וְנֶאֱלַמְתָּ. הכוונה היא לא שהנביא יהפוך לאילם באמת ולא יוכל לדבר בכלל, אלא זהו דימוי. ה׳ מבקש ממנו לשתוק ולא לדבר עם העם, כאילו הלשון שלו דבוקה אל חִכֶּךָ, שהוא החלק העליון של הפה שנמצא ממש מעל הלשון.
ה׳ מוסיף ואומר לנביא וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ. כלומר, אסור לו להעיר לעם או להסביר להם שהם טועים כשהוא רואה אותם עושים מעשים רעים. הוא צריך להימנע מלהעיר להם מיוזמתו, גם לא על ידי נבואה וגם לא על ידי הסברים הגיוניים ושכליים.
למה בעצם? הסיבה לכך נמצאת במילים כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. העם באותו זמן היה עם מרדן שלא רצה להקשיב. ה׳ ידע שאין שום טעם להעיר להם, כי הם בוודאות לא ישמעו בקולו וימשיכו למרוד. לכן, במצב כזה, עדיף שהנביא פשוט לא יגיד להם שום דבר.