חשבתם פעם מה קורה כשמתכוננים למשהו חשוב מראש, מכינים את כל הציוד, אבל ברגע האמת פשוט אי אפשר לזוז מרוב פחד? כשמתקרב אויב, הדבר הראשון שעושים הוא להשמיע אזעקה כדי להזהיר את כולם. המילים תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ מתארות תקיעה חזקה בכלי מיוחד, כמו שופר או חצוצרה שנועד להזעיק את העם. מיד לאחר מכן אנשי העיר מתחילים להתארגן, ועל כך נאמר וְהָכִין הַכֹּל – הם מכינים את עצמם ואת כל הציוד הנדרש כדי לצאת ולהגן על העיר.
אבל למרות כל ההכנות האלה, קורה משהו מפתיע מאוד: אֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה. אף אחד לא באמת יוצא אל שדה הקרב. במקום זאת, כולם נשארים מסתתרים בתוך הבתים ורועדים מפחד. למה זה קורה? הסיבה לכך היא כִּי חֲרוֹנִי אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ. המילה "חרון" פירושה כעס רב. בגלל המעשים של העם, הכעס של ה׳ מופנה אל כל ההמון שבתוך העיר. הכעס הזה גורם להם להרגיש פחד עצום, חולשה וייאוש. כשהם מבינים שה׳ לא נמצא איתם, כל כלי הנשק וההכנות הופכים לחסרי תועלת, ואין להם שום אומץ לצאת ולהילחם.