נסו לחשוב על עיר שמוקפת לגמרי באויבים, בלי שום דרך לצאת או מקום בטוח להסתתר בו. הסכנה נמצאת ממש בכל מקום. מצד אחד, הַחֶרֶב בַּחוּץ, כלומר חיילי האויב מחכים מחוץ לחומות. מצד שני, מִבָּיִת, בתוך העיר עצמה, מתפשטים הַדֶּבֶר וְהָרָעָב, מחלות קשות וחוסר גדול במזון. בגלל המצב הזה, מי אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, כלומר מי שנמצא בשטח הפתוח מחוץ לעיר או יוצא להילחם, ייפגע מחרב האויב. לעומת זאת, מי שיבחר להישאר בתוך העיר, הרעב והמחלות יֹאכְלֶנּוּ, כלומר ישחיתו ויכלו אותו לגמרי. המצב העצוב הזה גורם לנו לתהות על ההתנהגות של העם. הרי אם אי אפשר להינצל גם כשנשארים בתוך הבתים, היה עדיף להם לצאת החוצה אל השדה ולהילחם בגבורה מול האויב, במקום להישאר בעיר ולהיחלש לאט לאט מרעב ומחלות.
יחזקאל, פרק ז׳, פסוק ט״ו
הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹאכְלֶֽנּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.