תארו לעצמכם שאתם אחראים על פרויקט ענק וחשוב, ופתאום אתם דואגים שייגמר לכם התקציב לקנות את כל מה שצריך. המלך מחליט לעזור ליהודים לא רק במימון הבנייה של בית המקדש, אלא גם לשלם מאוצר המלכות על ההוצאות הקבועות של הקורבנות בכל יום. המטרה שלו היא שהיהודים יוכלו להקריב קורבנות לה' ולהתפלל לשלום המלך והבנים שלו.
לכן, המלך מצווה לתת ליהודים וּמָה חַשְׁחָן, כלומר כל מה שהם צריכים וחוששים שיהיה חסר להם. ההוראה שלו מפרטת בדיוק את סוגי האספקה: וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן, שזה אומר שוורים, אילים וכבשים המיועדים לקורבנות. בנוסף, הוא מבקש לספק להם חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח, כלומר חיטים להכנת סולת, מלח שצריך להוסיף לכל הקורבנות, יין וגם שמן.
מי מחליט כמה בדיוק צריך מכל דבר? המלך קובע שהכמויות יינתנו כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי־בִירוּשְׁלֶם, בדיוק לפי המידה שיבקשו הכהנים שמשרתים בירושלים. כדי שהעבודה במקדש תמשיך ברצף, המלך דורש שהכל יגיע בכל יום, דִּי־לָא שָׁלוּ, כלומר שצריך להקפיד להביא את כל האספקה בשלמותה, בלי שום טעות, שכחה או התרשלות.