תארו לעצמכם שהבטחתם למישהו שאתם יכולים להתמודד עם משימה לגמרי לבד, ואז פתאום הבנתם שזה קצת מסוכן. האם הייתם מבקשים עזרה, או שהייתם מתביישים לחזור בכם? המסע הארוך של היהודים מבבל חזרה לירושלים היה מלא בסכנות. בדרך כלל, במצב כזה צריך להיזהר ולא לסמוך רק על נסים. מלך פרס היה מאוד חברותי, ואם עזרא המנהיג היה רק מבקש, המלך היה מסכים בשמחה לשלוח איתם שומרים שיגנו עליהם.
למרות שעזרא חשש מאוד מהאויבים בדרך, הוא החליט לא לבקש עזרה. המילים כִּי בֹשְׁתִּי מסבירות שהוא פשוט התבייש לבקש מהמלך חַיִל וּפָרָשִׁים, כלומר כוח של חיילים ורוכבי סוסים מיומנים. הבושה הזו הגיעה בגלל שעזרא ומנהיגי היהודים כבר סיפרו למלך בגאווה שה' תמיד שומר על מי שמאמין בו. הם אמרו לו שה' פועל לְטוֹבָה, כלומר עושה טוב למי שמבקש אותו, אבל גם הזכירו את וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ, שזהו הכוח והכעס של ה' שמופנים כלפי מי שעוזב אותו.
עזרא חשב לעצמו שאם עכשיו הוא יבקש מהמלך חיילים, המלך עלול ללגלג ולשאול איפה ההבטחות שלהם שה' שומר עליהם. לכן, כדי להראות לכולם שהאמונה שלהם אמיתית, הם ויתרו על עזרת בני האדם, פנו בתפילה ישירה לה', וסמכו עליו שישמור עליהם בדרך.