חשבתם פעם אם אפשר לתקן התנהגות לא טובה, אפילו אם עבר כבר המון זמן? הסיפור של משפחת אברהם עוצר לרגע כדי לספר לנו על סוף חייו של בנו הבכור, ישמעאל. התורה מפרטת בדיוק כמה שנים הוא חי וכותבת וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל. הסיבה שהתורה סופרת את שנותיו בכזה כבוד, ממש כמו שסופרים שנים של צדיקים גדולים, היא כדי ללמד אותנו משהו מדהים. למרות שישמעאל עשה הרבה טעויות ולא התנהג בדרך נכונה ברוב שנותיו, בסוף חייו הוא חזר בתשובה שלמה ותיקן את מעשיו.
בגלל השינוי הטוב הזה, כשהגיע הזמן שלו להיפרד מהעולם, התורה משתמשת במילה וַיִּגְוַע. המילה הזו שמורה לאנשים צדיקים, והיא מתארת פטירה שקטה, רגועה וללא שום כאב או מחלה, ממש כמו להירדם בשלווה. לאחר מכן נכתב וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, ביטוי יפהפה שמשמעותו היא שהנפש הטהורה שלו עלתה למעלה בנחת, והצטרפה בשלום אל האבות והמשפחה שלו בעולם הבא.