קרה לכם פעם שחזרתם הביתה אחרי שהשתוללתם שעות בחוץ, והרגשתם שאתם כל כך רעבים עד שאתם חייבים לאכול משהו ממש באותה שנייה? משהו דומה מאוד קרה לעשו, וזה היה רגע ששינה את כל העתיד של המשפחה.
באותו יום קרה דבר עצוב – אברהם אבינו, הסבא של יעקב ועשו, נפטר. יעקב נשאר בבית והכין סעודה מיוחדת לאביו. הכתוב אומר וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, כלומר הוא התחיל לבשל ולהרתיח תבשיל של עדשים. למה דווקא עדשים? כי העדשה היא עגולה, והיא מזכירה לנו שהחיים בעולם הם כמו גלגל.
בזמן שיעקב מבשל, וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה. עשו חזר מהציד בידיים ריקות אחרי שהתרוצץ בחוץ זמן רב. המצב שלו מתואר במילים וְהוּא עָיֵף. הוא לא היה סתם עייף, אלא מותש לגמרי, רעב וצמא כל כך עד שהרגיש שאין לו כוח אפילו להרים את היד כדי לאכול. עשו היה חסר סבלנות, הוא אפילו לא יכול היה לחכות שהמים יסיימו לרתוח והאוכל יהיה מוכן, ורק רצה לבלוע את התבשיל האדום מיד.
אבל העייפות של עשו לא הייתה רק בגלל הריצה בשדה. הוא היה עייף כי הוא בחר להתנהג בצורה רעה, לעשות עבירות ולרדוף אחרי תאוות. יעקב, שהיה איש רוחני שחושב על העתיד, ראה את ההתנהגות של אחיו. הוא הבין שעשו לא מתאים לקבל את התפקיד החשוב של הבכור, תפקיד שדורש אחריות ועבודת ה'. לכן, יעקב הציע לעשו עסקה: הוא ייתן לו את האוכל ויציל את חייו מהרעב הגדול, ובתמורה עשו ימכור לו את הבכורה. עשו, שחשב רק על הבטן שלו ועל אותו הרגע, הסכים לוותר על תפקיד כל כך קדוש וחשוב רק בשביל קצת אוכל.