האם שאלתם את עצמכם פעם איך מרגיש אדם צדיק כשהוא מסיים את תפקידו בעולם? כשאברהם אבינו נפרד מהעולם, זה קרה בצורה הכי שלווה ורגועה שאפשר. התורה משתמשת במילה וַיִּגְוַע כדי לתאר פרידה קלה ומהירה, בלי שום כאב או סבל. זו מילה מיוחדת שמתאימה לצדיקים, ומשמעותה היא שהגוף פשוט התעייף וסיים את עבודתו. מיד לאחר מכן מופיעה המילה וַיָּמָת, שמסבירה שהנפש שלו נפרדה מהגוף בעדינות.
אברהם סיים את חייו בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. כלומר, הייתה לו זקנה יפה, שקטה ושמחה. הוא היה מוקף בילדיו ובנכדיו, כולם כיבדו אותו, ולא היו לו מלחמות או מריבות. כך בעצם קיים ה' את ההבטחה שלו לאברהם, שהימים האחרונים שלו יהיו מלאים בטוב. בנוסף, נאמר עליו שהוא היה זָקֵן וְשָׂבֵעַ. בדרך כלל אנחנו מרגישים שבעים אחרי ארוחה טובה, אבל אברהם היה שבע מהחיים עצמם. הוא ראה את כל החלומות שלו מתגשמים, שמח בחלקו ולא חיפש דברים שהוא לא צריך. המפרשים מסבירים שברגעים האחרונים, ה' מראה לצדיקים את השכר הנפלא שמחכה להם, ולכן הם עוברים לעולם הבא מתוך תענוג והשלמה.
בסוף התהליך נאמר וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו. מה הכוונה להיאסף? בדיוק כמו שאוספים אדם שנדד בדרכים ארוכות אל תוך בית חם ומוגן, כך הנפש של אברהם סיימה את המסע שלה בעולם הזה ועלתה למעלה, למקום בטוח. שם היא חזרה למקור שלה והצטרפה לנשמות של צדיקים אחרים שהיו דומים לו במעשים הטובים שלהם.