שאלתם את עצמכם פעם איך משפחה אחת הופכת לעם שלם וגדול? התורה מספרת לנו על שנים עשר הבנים של ישמעאל ומסכמת את הרשימה במילים אֵלֶּה הֵם וגם וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם. הסיבה לכך היא שבימים ההם היה נהוג לקרוא לערים ולמקומות על שם המנהיגים שהקימו אותם. כך, כל מי שישמע את השמות האלו בעתיד, ידע מיד שמדובר בבני ישמעאל, ששמרו על השמות שלהם בגאווה במשך שנים רבות.
איפה הם גרו? בהתחלה הם חיו בְּחַצְרֵיהֶם, שזה אומר כפרים פתוחים בלי חומה. בני ישמעאל אהבו את החופש והטבע ולא רצו לחיות בערים צפופות. אבל עם הזמן, כשהם גדלו והתחזקו, הם עברו לגור גם וּבְטִירֹתָם, כלומר בערים מוקפות חומה ומבצרים שנועדו להגן עליהם מפני אויבים.
כל אחד מהבנים האלו היה מנהיג חשוב, והתורה קוראת להם נְשִׂיאִם. המילה נשיא מזכירה גם ענן. בדיוק כמו שענן אוסף מים מהאדמה רק כדי להוריד אותם בחזרה כגשם של ברכה, כך מנהיג טוב מקבל את הכוח שלו מהעם כדי לעזור לו ולדאוג לו, ולא כדי לנצל אותו. בסוף, כל בן הפך להיות ראש של אומה קטנה ועצמאית משלו, ולכן כתוב לְאֻמֹּתָם. ממש כמו שבטי ישראל, הם הפכו לאומות רבות, וזו הייתה בעצם ההבטחה של ה' לאברהם שהתקיימה במלואה.