בראשית, פרק כ״ז, פסוק מ״ב

כוונתו של עשו לרצוח את יעקב נודעה ברוח הקודש או בעקבות פליטת פה שלו, וכאשר הדבר וַיֻּגַּד לְרִבְקָה היא מיהרה לפעול מיד משום שלא ידעה שהוא מתכנן להמתין למות יצחק. הכתוב מדגיש את הפער הפיזי בין עשו, בְּנָהּ הַגָּדֹל והחזק, לבין יעקב, בְּנָהּ הַקָּטָן והחלש, אף שרבקה המשיכה לכבד את מעמדם הטבעי במשפחה. מאחר שיעקב הסתתר מפחד או שהה בשדה כרועה צאן, היא נאלצה לאתרו ועל כן וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לו. באזהרתה היא מתארת כי עשו מִתְנַחֵם לְךָ לְהׇרְגֶךָ, כלומר מוצא נחמה רק בתכנון הרצח, או לחלופין מתחרט על אחוותם ומעמיד פנים של אדם מפויס כדי להרדים את ערנותו ולטמון לו פח.