בראשית, פרק כ״ז, פסוק ג׳

לקראת העברת הברכות, יצחק מבקש לזכות את עשיו במצוות כיבוד אב, לבחון את כישוריו כמנהיג, ולשמח את נפשו בבשר כדי להתכונן להשראת הברכה מאת ה'. הוא מורה לו שָׂא־נָא כֵלֶיךָ, כלומר קח את כלי הנשק והשריון, ובהם תֶּלְיְךָ שהוא אשפת החצים או החרב, ואת קַשְׁתֶּךָ, אך לשון זו משמשת גם כאזהרה להשחיז היטב את סכין השחיטה. בהמשך דבריו וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד, יצחק דורש מעשיו להביא ציד מן ההפקר בלבד כדי להימנע מאיסור גזל, ולהקפיד על הלכות השחיטה הנרמזות בכתיב המילה צֵידָה. דרישות מוסריות והלכתיות אלו, שנועדו לשמור על טהרת הברכה, היוו פתח להשגחת ה' שסיבב את כישלונו של עשיו כדי להבטיח שהברכה תחול על יעקב.