רגע הענקת הברכות רווי במתח ואי-ודאות. יצחק, שראייתו כבדה עליו ואינו מסוגל להבחין בין תאומיו במראה עיניים, ניצב בפני ספק עמוק באשר לזהות הבן העומד מולו, ונאלץ להשתמש בחוש המישוש כדי לברר את האמת.
כאשר יצחק אומר וַאֲמֻשְׁךָ, כוונתו הפשוטה היא "אמשש אותך" [ביאור שטיינזלץ]. רוב מוחלט של הפרשנים מסכימים כי שורש המילה הוא מ.ש.ש, ומסבירים שהאות שי"ן נהגית בצורה קלה וללא דגש רק כדי להקל על הגיית המילה בלשון. דעה נוספת מציעה שהשורש הוא מ.ו.ש, מלשון הסרה [שד"ל, מחוקקי יהודה, אבי עזר]. כמו כן, במילים הַאַתָּה זֶה, האות זי"ן נכתבה אף היא ללא דגש [מנחת שי].
התעוררות החשד אצל יצחק לא קרתה מיד. בתחילה, יצחק האמין לבן שאמר "אני עשו". אולם, ככל שהשיחה התארכה, יצחק החל לזהות שינוי בצליל קולו של הדובר [ביאור יש"ר]. מעבר לעצם הקול, התוכן הוא שהסגיר את זהותו; כאשר הבן הזכיר את שם ה', יצחק זיהה מיד שמדובר בדברי אמונה ויראה האופייניים ליעקב [מלבי"ם]. מאחר שאין דרכו של אדם לשנות את זהותו ולרמות את אביו, יצחק לא מיהר לבדוק אותו רק בגלל הקול. אך ברגע שהצטרפה הוכחה שנייה – שגורות שם ה' בפיו – הספק גבר ויצחק דרש לבדוק אותו פיזית [גור אריה].
הפרשנים מתעכבים על ההבחנה של יצחק כי אין זה מדרכו של עשו להזכיר את שם ה' [רש"י]. עולה השאלה: הרי יצחק החזיק מעשו אדם כשר וצדיק, ואם כן מדוע הניח שאינו מזכיר את שם ה'? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדווקא שתיקה זו נחשבה בעיני יצחק למעלתו הגדולה של עשו. יצחק סבר שמאחר שעשו הוא איש שדה העוסק בציד, ידיו מלוכלכות והוא מסתובב במקומות שאינם טהורים. לכן, מתוך יראת שמים עמוקה ופחד להזכיר את שם ה' לבטלה, ללא כוונה או במקום מטונף, עשו נזהר שלא להוציאו מפיו.
הבדל זה משקף שתי דרכים שונות בעבודת ה'. יעקב, יושב האוהלים שאינו מצוי במקומות מטונפים, עבד את ה' מאהבה, ועל כן שמו של ה' היה שגור בפיו תמיד. לעומתו, עשו נתפס בעיני יצחק כמי שעובד את ה' מיראה ופחד. מכיוון שמידתו של יצחק עצמו הייתה מידת הדין והיראה ("ופחד יצחק"), הוא נטה חיבה יתרה לעשו והעריך את גישתו [גור אריה].
לבסוף, מעצם העובדה שיצחק מצהיר על ספקותיו ובודק את בנו, עולה נקודה משמעותית לגבי תוקף הברכה. יצחק נכנס למצב של ספק מודע, ובכך הבטיח שהברכה שיעניק לא תיחשב לברכה שניתנה בטעות; הברכה תחול בכל מקרה, גם אם זהותו של המקבל אינה ברורה לו לחלוטין באותו הרגע [צפנת פענח].