יעקב ממלא אחר בקשת אמו, מביא לה את הגדיים, והיא מכינה מהם את המאכלים האהובים על יצחק [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הניסוח וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא חושף את הלך הרוח של יעקב באותם רגעים. למרות שהברכה הייתה חביבה עליו, ולמרות שהשעה הייתה דחוקה שכן עשו עלול היה לשוב מן השדה בכל רגע, הפסוק אינו משתמש במילות זירוז כגון "וירץ" או "וימהר".
היעדרן של מילים אלו בולט במיוחד בהשוואה למקרים אחרים שבהם מתוארת עשייה זריזה ונלהבת, כמו אצל אברהם, אליעזר או רבקה. בחירת המילים המתונה מעידה כי יעקב לא הזדרז במעשיו, שכן חש אי-נוחות עמוקה מכך שהוא עומד לרמות את אביו. הוא פעל מתוך תחושת אונס וכפייה פנימית אך ורק כדי לקיים את רצון אמו, וכפי שמתאר זאת המדרש, יעקב ביצע את הפעולות הללו כשהוא "אנוס וכפוף ובוכה" [הכתב והקבלה].