רגע לפני הכניסה הגורלית אל יצחק, רבקה משלימה את ההכנות ומוסרת ליעקב את סעודת הברכות. ניסוח הדברים מדגיש את הדינמיקה המורכבת בין האם לבנה. הבחירה במילה וַתִּתֵּן ולא בפועל "ויקח", מלמדת על כך שיעקב פעל בניגוד לרצונו ולא התעורר לקחת את המאכלים מיוזמתו. רבקה היא שהתאמצה לתת אותם בידו. בניגוד לעשו שעליו נאמר מאוחר יותר "ויבא", יעקב לא ביצע פעולה אקטיבית של הבאה; רבקה לוותה אותו עד סמוך לפתח החדר, שם נתנה את האוכל בידו, ולכן כל שנותר ליעקב לעשות הוא רק להיכנס פנימה [הכתב והקבלה].
באשר להרכב הסעודה, הכתוב מציין את הַמַּטְעַמִּים. אף על פי שהבשר אינו מוזכר במפורש, הוא נכלל במושג זה, שכן תבשיל הבשר המתובל היטב במיני תבלינים טובים הוא עיקר המנה. בנוסף למטעמים, רבקה מסרה ליעקב גם אֶת הַלֶּחֶם, שכן היא טרחה והכינה עבור יצחק לחם חם [רד"ק].