רבקה, מתוך דאגה עמוקה לחיי בנה, לוקחת שוב את היוזמה ומורה ליעקב לעזוב את ביתו ולהפוך לפליט. קריאתה משלבת דחיפות מעשית עם הבטחה להגנה משפחתית ואלוקית, בניסיון למלט אותו מזעמו של עשו.
כאשר רבקה פותחת במילים שְׁמַע בְּקֹלִי, היא מבקשת מיעקב להקשיב לדבריה בעומק ובתשומת לב מרבית [העמק דבר]. קריאה זו פועלת בכמה מישורים: ראשית, היא מונעת התנגדות אפשרית מצד יעקב, שעשוי לטעון כי עשו מתנהג כלפיו בידידות ואין סיבה לחשוש. רבקה מבהירה לו כי עליו פשוט לציית לה, שכן מעשיה מוכוונים על פי ה' והסכמתו, כפי שהוכח בפרשת הברכות [ביאור יש"ר]. שנית, יש כאן המשכיות טבעית למאורעות הקודמים: כפי שיעקב ציית לאמו ונכנס לסבך לקיחת הברכות, כך עליו להמשיך להישמע לה כעת כדי להיחלץ ממנו [ביאור שטיינזלץ].
השימוש במילה וְעַתָּה נועד להדגיש דחיפות ופעולה מיידית. אף על פי שעשו תכנן להמתין עד למות יצחק כדי לנקום, רבקה חוששת שיצחק עלול למות בפתאומיות בכל רגע, ואז עשו יוציא את מחשבתו לפועל מיד [אור החיים]. עם זאת, הבריחה המיידית מסוכנת, שכן כעסו של עשו עדיין בוער והוא עלול לרדוף אחרי יעקב. כדי להגן עליו, רבקה מנסחת את הציווי כך שהפעולה העיקרית תהיה קיום מצוות כיבוד אם ("שמע בקולי"), ואילו הבריחה עצמה תהיה טפלה למצווה. זו הסיבה לתוספת האות ו' במילה וְקוּם – הבריחה נספחת לקיום המצווה, וכך יעקב יזכה להגנה של הולך בדרך מצווה שאינו ניזוק [אלשיך].
הציווי בְּרַח־לְךָ מתאר יציאה לדרך במעמד של פליט [רש"ר הירש]. הפרשנים מצביעים על משמעות כפולה בתוספת המילה "לך": מצד אחד, זוהי הנחיה לפעול בחשאיות, לברוח לעצמו מבלי לפרסם את הדבר ברבים [העמק דבר]. מצד שני, הבריחה היא לטובתו ולתועלתו האישית של יעקב, שכן מעבר להצלת חייו, שם גם ימצא את בת זוגו העתידית [מלבי"ם].
היעד לבריחה אינו מקרי. רבקה שולחת אותו אֶל־לָבָן אָחִי, אל חיק המשפחה, מתוך ביטחון ששם ימצא מחסה ראוי [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], ושבהיותו בן משפחה, לבן יעמוד לצדו ויגן עליו בכוח אם עשו יבוא להורגו [אור החיים]. רבקה מכוונת אותו ספציפית לעיר חָרָנָה, שכן הגיעו אליה שמועות שלבן עזב את מקום מגוריו הקודם באור כשדים והשתקע שם [רד"ק]. עיר זו שכנה בתוך המדינה או החבל המכונה "פדן ארם", ולכן בני המשפחה נקראו "ארמים" על שם המדינה הגדולה, אף על פי שמקום מגורם המדויק היה בעיר חרן [חתם סופר].