רבקה פונה אל יעקב בנה בהוראה סמכותית ותקיפה, ודורשת ממנו לבצע מעשה מורכב שלכאורה נראה מפוקפק ומגונה. מאחר שהדרישה לרמות את אביו מנוגדת לחלוטין לאופיו התמים של יעקב, רבקה נדרשת לצוות עליו באופן נחרץ כדי שיציית לה [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
המילה וְעַתָּה מבטאת דחיפות; רבקה מאיצה ביעקב לפעול מיד ולגשת אל הצאן כדי להביא את הנדרש [אור החיים, רד"ק].
כאשר רבקה אומרת שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר, הפועל "שמע" מתייחס לשני רבדים שונים: בְּקֹלִי משמעו הציות המעשי והעשייה של מה שהיא מבקשת, ואילו לַאֲשֶׁר דורש מיעקב להבין לעומק את הכוונה הנסתרת שעומדת מאחורי דבריה [קונטרס חיבה יתירה]. התוספת של המילה בְּקֹלִי אינה מקרית, אלא דורשת מיעקב התבוננות ודיוק מוחלט בדבריה, תוך רמיזה לכך שהיא מדברת מתוך רוח הקודש [העמק דבר].
הפרשנים מתייחסים לקושי המוסרי שבציווי זה. למרות שהמעשה כרוך בגניבת דעת, רבקה דורשת מיעקב לציית לה מכוח שתי סיבות מרכזיות: ראשית, חובתו לקיים את מצוות כיבוד אם. שנית, בהיותה נביאה, יש לה סמכות להורות על ביטול זמני של איסור, ויעקב מחויב להישמע לדברי נביא אמת [אור החיים]. גישה מיסטית יותר מרחיבה רעיון זה ודורשת את המילה אֲנִי ככינוי לשכינה. לפי פירוש זה, רבקה מבהירה ליעקב שאין זו רק יוזמה פרטית שלה, אלא השכינה עצמה היא זו שמצווה עליו לעשות זאת [פני דוד].
בנוסף, הציווי של רבקה נועד להוות תחליף רוחני להכנות שיצחק דרש מעשיו. יצחק רצה שעשיו יזכה בברכה בזכות קיום מצוות כיבוד אב. מכיוון שיצחק לא ציווה דבר על יעקב, רבקה היא זו שמצווה עליו, ובכך יעקב זוכה בברכה בזכות קיום מצוות כיבוד אם. המטעמים שרבקה תכין נועדו להוות מעין "שוחד" לגוף הגשמי, כדי שזה לא יעכב את הנפש מלהתחבר למקור הברכה [מלבי"ם].