בתוך המערכת המשפחתית המורכבת, בעוד יצחק פועל לטובת עשו, רבקה פועלת מנגד לטובתו של יעקב, אותו היא אוהבת [בכור שור]. המילים הפותחות את דברי רבקה חושפות את הרגע שבו היא מוציאה אל הפועל את תוכניתה, תוך שימוש בחוכמה, אסטרטגיה והכוונה עליונה.
הפרשנים נחלקו לגבי התזמון שבו גיבשה רבקה את תוכניתה, כפי שעולה מהמילים וְרִבְקָה אָמְרָה. גישה אחת גורסת כי המבנה הדקדוקי מעיד על פעולה שכבר תוכננה מראש. רבקה, שהכירה את כוונתו של יצחק לברך את עשו, זממה והכינה את מהלך ההטעיה זמן רב מראש, עוד בטרם יצא עשו לשדה [קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, יש המפרשים כי רבקה פעלה באופן מיידי. תוספת האות וי"ו מעידה על הסכמתה לרוח הקודש ששרתה עליה באותו רגע, והשימוש במילה הִנֵּה נועד להדגיש ליעקב כי היא שמעה את הדברים ממש עכשיו, ולכן יש להם עדיין מספיק זמן לפעול בטרם עשו ישלים את משימתו [אור החיים].
ההקשבה של רבקה לשיחת יצחק ועשו אינה נתפסת כהאזנת סתר רגילה, אלא כהארה נבואית. השכינה, השומעת הכול באופן תדיר, היא זו ששמעה את הדברים והודיעה אותם לרבקה, שהעבירה את הציווי האלוהי ליעקב [פני דוד]. רבקה אף רומזת על כך ליעקב כשהיא מוסיפה את המילה "את" לפני המילה "אביך", כדי לסמן לו שהדברים נאמרו לה ברוח הקודש [שפתי כהן].
אחד האתגרים בפסוק הוא הכפילות של המילה לֵאמֹר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמשת כציון לכך שרבקה מצטטת את הדברים באותו הלשון ממש, או שכוונתה לומר "כדברים האלה" [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. עם זאת, פרשנים אחרים מוצאים בכפילות זו רבדים עמוקים יותר. יש המסבירים כי רבקה השתמשה במילה זו כדי לא להוציא דבר שקר מפיה; היא אינה מצטטת את יצחק מילה במילה, אלא מעבירה את תמצית כוונתו [אור החיים]. פירוש ייחודי אחר מציע כי יצחק, שחשש מהתערבות של יעקב, ציווה על עשו בסתר לדבר בלשון רכה כסימן היכר. רבקה, שידעה זאת ברוח הקודש, משתמשת במילה לֵאמֹר הראשונה כדי לצוות על יעקב לדבר ברכות, ובמילה השנייה כדי להסביר לו שזהו בדיוק הסימן שיצחק קבע עם עשו [פרדס יוסף].
כאשר רבקה מזכירה את עשו, היא משתמשת בביטוי אָחִיךָ. הדבר נאמר כצורת התבטאות בלבד, שכן רבקה יודעת שהם שונים לחלוטין זה מזה, ואי אפשר לדמות את החושך לאור [אור החיים].
במסירת הדברים ליעקב, רבקה משנה במכוון פרטים מדברי יצחק כדי להבטיח את שיתוף הפעולה של בנה. היא משמיטה את הציווי לצאת לשדה לצוד, ומדגישה רק את הבאת הציד והכנתו לשם המצווה [שפתי כהן]. בכך היא מרגיעה את יעקב שאין בעיה להביא אוכל שהוכן בבית, דבר שאף תואם את מנהגו של יצחק שהעדיף שלא לאכול מהתבשילים בביתו של עשו מחשש לבעיות כשרות [העמק דבר]. בנוסף, היא משנה את דברי יצחק מ"לפני מותי" ל"לפני ה'". שינוי זה נועד לעקור מליבו של יעקב את החשש שהברכה לא תועיל לו משום שיצחק מתכוון לברך את עשו. רבקה מלמדת אותו יסוד רוחני: הנביא הוא רק צינור להעברת הרצון האלוהי. ברגע שהברכה ניתנת "לפני ה'", ה' הוא שיכוון אותה אל הראוי לה באמת, ללא קשר לכוונתו המקורית של המברך [מלבי"ם].